<h1>ספר הפרדס — שער תשיעי</h1>
<h2>דף ז.</h2>
ואלמון שנשא אלמנה מברך יום אחד בלבד שבע ברכות, ושבעת ימי המשתה מברך שהשמחה במעונו.
<h2>דף ז:</h2>
ולענין תלמוד תורה שאין מברכין כשהולך אדם ללמוד תורה, או כשיתן פרוטה לעני או כדומה להם כיון שהן מצות עשה. זכורני כלל גדול ששמעתי בשם רבינו מאיר דרוטנבורק ז"ל דכל ברכה שהיא תלויה ביד אחרים כגון תלמוד תורה שהיא תלויה ביד הרב אם ירצה ללמדו או הנותן פרוטה לעני דאינו יודע אם יקחנה, ואם היה מברך בתחילה נמצא שבירך לבטלה, ומזה הטעם אנו נוהגין בברכת הנשואין לאמרה אחר הקדושין וכן כתבו בתוספות. ואם תאמר אמאי לא מברכינן אחר הקדושין מיהא בא"י אמ"ה אקב"ו לקדש אשה כיון שהיא מצות עשה, תירצו המפרשים ז"ל דאין נתינת קדושין מצות עשה דכתי' כי יקח איש אשה רשות. ורבינו יחיאל מפריש ז"ל כתב התם בפרקא קמא דכתובות דמצות עשה היא כמו מצות פריה ורביה והיה נוהג לברך בא"י אמ"ה לקדש אשה, וראייתו מהא דאמרי' בירושלמי על כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מקדושין בבעילה שאין מברכין עליהן עובר לעשייתן, והטעם משום דאין מברכין על המצות אלא כשהיא מזומנת לפניו לעשותה, וכיון שכן הכא אין לברך אלא כששניהם במטה, ובאותה שעה אי אפשר לברך משום לא יראה בך ערות דבר עד אחר גמר הביאה, שמע מינה דדוקא קדושין בבעילה אין מברכין עובר משום לא [יראה] בך [ערות] דבר הא שאר קדושין מברכין קודם הקדושין. ולא מצאתי מי שקיים דבריו מן האחרונים ז"ל. ואחר כך זכיתי ובאה לידי תשובה מהרב אלפסי ז"ל דמברך ברישא קודם שיקדש, אבל לא אותה ברכה שכתב רבינו יחיאל ז"ל כלומר לקדש אשה, אלא אותה שאנו נוהגין עכשו.
גרסינן בפרק קמא דכתובות מברכין בבית חתנים ברכת חתנים וברכת אירוסין בבית האירוסין, ברכת אירוסין מאי היא בא"י אמ"ה אקב"ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות, בא"י מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין. כתב רבי' האי גאון ז"ל בתשובה ברכת אירוסין וברכת חתנים אין כוללין אותן ביחיד, וכל המארס בלא ברכה חסר את אירוסיו ברכה שהיא מצוה, והמברך ברכת אירוסין (וברכת) [בבית] חתנים בירך ברכה שאינה צריכה. ובהאי ברכתא אשכחו בה רבנן כמה פקפקי, תחילה שלא מצינו בשום מקום ברכה על איסור כלומר שיברך השוחט בא"י אמ"ה על השחיטה ואסר לנו את הנבלה, ועל שום לאו, דאין ברכה אלא על מצות עשה, א"כ אמאי מברכין הכא על העריות ואסר לנו את הארוסות. יש לומר דמצות עשה היא זאת על שם קחו נשים והולידו בנים ובנות, כלומר באירוסין ובנישואין. ועוד קשיא אמאי אין מברכין אשר קדשנו במצוותיו וצונו על הקידושין בפירוש, יש לומר לפי שאין הקדושין גמר המצוה אלא על החופה. וכי תימא דניקדיש בשעת כניסה והויא להו הקידושין גמר, אפי' הכי לא תקנו רבנן לחצאין לזו ברכה אחת ולזו ברכה אחרת. ועוד קשה מה ענין עריות לכאן, יש לומר דכיון דברכה זו לעשיית אחר הקדושין, מברכין אנו על העריות כלומר שאין קידושין אחרים תופסין בזאת, לפי שאין קדושין תופסין בערוה. ועוד קשיא מה ענין חופה בכאן, שהרי אין כאן אלא קדושין, יש לומר שאם היה אומר והתיר לנו את הנשואות על ידי קידושין כסבורין השומעין שבקידושין לחוד היא מותרת לבעלה קא משמע לן שצריך קידושין וחופה. ועוד קשה אפי' למאן דאמ' לנו לומ' על ידי קדושין וחופה, שהקדושין קודם החופה הן, יש לומר דהכי קאמר ואסר לנו את הארוסות על ידי חופה אחר וקידושין. ורת"ם ז"ל היה גורס והתיר לנו את הנשואות שלנו ויש מן הגאונים ז"ל שאין גורסין הנשואות כלל אלא אסר לנו את הארוסות והתיר לנו על ידי חופה וקידושין. והאי דקאמר והתיר לנו את הנשואות ר"ל הנשואות שלנו משום דקיימא לן הבא על הארוסה בבית חמיו לוקה. וגאון ז"ל כתב דלא מברכינן על ידי חופה וקידושין אלא על ידי חופה בקידושין דהא קדושין קודם חופה הן, ולפי שהוא סמוכה ליהוא נהגו לומר בקידושין עם הבי"ת רפויה, ונכון הוא.
וכתב רבינו אלפסי ז"ל בתשובה דהאי ברכתא מברכין לה קודם קידושין משום דקיימא לן כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן, וכן פסק הר"ם במז"ל. ויש מי שאומר דלא מברכינן לה עד לאחר הקידושין דילמא מהדר איהי אנפשיה ונמצאת ברכה לבטלה, וכן עמא דבר, וכן כתב הרב בעל העטור ז"ל והר"ם ב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל ורוב המפרשים ז"ל.
וכתבו המפרשים ז"ל הכלה שפרשה נדה אין מברכים ברכת חתנים עד שתטהר, משום דאין מברכין ברכת חתנים אלא על כניסת החופה וכיון דאי אפשר לזווגם ולהכניסם לחופה נמצא ברכה שאינה במקום הראוי לה, וכן כתב הרב בעל העטור ז"ל. וכן שמעתי שהורה כן הלכה למעשה הרב ר' אשר מטוליטולה זצ"ל. והשיב הרב ר' שלמה בן אדרט ז"ל בתשובה דאם עשו שני חתנים חתנות בבית אחת שמברך ברכת חתנים אחת לשניהם, והם כשני חבורות שאוכלות זו לעצמה וזו לעצמה שאחד מברך ברכת המזון לשניהם כל זמן שרואות זו את זו. וכתב הרב ז"ל מסתברא שאם השני חתנים בחדר ממש לברך על כל אחד ואחד כדי שיכירו העולם שיש שם שתי חתונות, אבל אין מברכין לזה בפני זה כדי להפריש בחתונתם, וזהו בענין שבעה ברכות [ביום החופה וברכת ארוסין אבל לענין שבע ברכות] של סעודה אין צורך לברך לכל אחד ואחד בפני עצמו.
אין מברכין ברכת חתנים אלא בחופה הנקראת בלע"ז טלח מפני שאין שמחה אלא בחופה, והראיה מדאמרינן במסכת סוכה חתן וכל השושבינין פטורין מן הסוכה, ואקשינן וליתבו בסוכה וליחדו בסוכה ופרקינן אין שמחה אלא בחופה, וכן משמע פ"ק דכתובות דקאמר מברכין ברכת חתנים בבית חתנים דמשמע הא בבית אחר לא. וגם כן במעונו מברכין אותה חוץ לחופה דאפילו קודם החופה מברכין אותה מכי רמו שערי באסינתא, ועוד שאפילו בסעודת מילה היינו מברכין אותה אלמלא צערא דינוקא כן כתבו המפרשים ז"ל, וכן כתב הרשב"א ז"ל. אבל יש מן הגדולים שכתבו שאם הלכו החתן והכלה יחד בבית אחר דמברכינן ברכת חתנים ושהשמחה במעונו כיון שהחתן והכלה הם שמה, והא דאמרינן אין שמחה אלא בחופה כיון שאין דעתו להניח החופה אלא בשביל הסוכה, אבל אם היו הולכין הוא והכלה לבית אחר לגמרי בודאי מברכין ברכת חתנים. ומעשה שהיה בצרפת באחד שהוליך כלתו לעיר אחרת והיה שם רבינו יצחק ז"ל, והצריך הרב ז"ל לברך ברכת חתנים כך ראיתי שהעיד הרב ר' פרץ ז"ל. ועוד כתב הרב ז"ל וזה לשונו דמההיא דסוכה ומההיא דכתובות משמע שאם אוכלין בארבע או בחמש סעודות שאין מברכין אלא בבית החופה שקורין טלח שאומרים שאין שמחה אלא בחופה, אבל נראה לר' יצחק ז"ל שאם יש שמש שמצרפן מברכין בכל השמחות שבעה ברכות כדאמרינן גבי חבורות שהשמש מצרפן. ואומר רבינו יחיאל בשם רבינו יהודה רבו ז"ל שאפילו אין שמש שמצרפן הכותל אם התחילו אותן הבתים לסעוד אותם שבחופה, ועוד שאוכלין מסעודה שתקנו בשביל החופה כי ודאי מברכין שבעה ברכות וכן הפסק, ע"כ.
ויש מן הגאונים ז"ל שכתבו דלא אמרי' מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין אלא מקדש ישראל בלבד, וכן העידו שבטופסי רבי' אלפסי ז"ל היה כתוב על ידי חופה וקידושין ובסוף ימיו עבר קולמוס ותקן מקדש ישראל לחוד. והיו נותנין טעם לדבריהם דאין קדושת ישראל תלויה בחופה וקידושין לבד אלא בכמה מצות מעולות. וכן ראיתי בתשובה לרבי' האי גאון ז"ל וחתימת ברכת אירוסין ברוך מקדש ישראל וכן חותמין בשתי ישיבות מימות חכמים הראשונים עד עכשיו ותוספת זה שאתם מוסיפים גריעותא היא דאין קדושת ישראל תלויה בכך הלכך נראה לכם לחזור להלכה ולמנהגינו כהסכמת הכל עד כאן. וכן נראה לי שכתבה הר"ם במז"ל. וכתב מורי הרב נ"ר דקדושת ישראל תלויה בחופה וקידושין, משום דקודם מתן תורה המוצא אשה בשוק אם רצו שניהן מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה ואחר כך עושה לה חופה ומכניסה לתוך ביתו, ואמרי' ביבמות בפרק החולץ גבי כל הנשים צריכות להמתין שלשה חדשים אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני, אלמא דקדושת ישראל באישות תליא מילתא. הילכך לא משבשינן כל הגרסאות וגרסי' על ידי חופה וקידושין ונכון הוא.
והגאון רב אחא משבחא ז"ל כתב [ברכת] אירוסין בעשרה כמו ברכת נישואין. ורבינו שמואל הנגיד ז"ל כתב שאינו נכון, דלא אצריכו חכמים ז"ל עשרה אלא ברכת נישואין, ועוד שהרי קדושין די בפני שנים ולפי זה אתה מצריכו עשרה בני אדם. אבל מכל מקום אין לנו להטות ימין ושמאל מדברי הגאון אדונינו רב אחא משבחא ז"ל כמפי משה ע"ה.
וגרסינן התם בפרקא קמא דכתובות תנו רבנן מברכין ברכת חתנים כל שבעה אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות. כתב רבינו יצחק הזקן ז"ל דדוקא אדם חשוב שמשמחין עליו כל בני הסעודה ושבא בשביל החופה דוקא. ואומ' ז"ל דשבת הוי פנים חדשות שמצא במדרש מזמור שיר ליום השבת פנים חדשות באו לכאן נאמר שירה. ואע"פ שברכו בליל שבת מברכין בשחרית בשבת משום כבוד היום, אבל במנחה לא. וכתב השר דקוצי ז"ל בשם רבו דהא דאמרי' והוא שבא[ו] פנים חדשות, אפי' באו קודם החופה הואיל ושהה שם לכבוד החופה מברך שבע ברכות. וכתבו התוספות דאפי' באו בלילה הפנים חדשות מברכינן שבע ברכות בלילה אע"פ שאינו שם עמהם שהלילה פנים חדשות הם.
ומברך ברכת היין תחילה והוה להו שבעה ברכות עם ברכת היין. ויש מקומות שנהגו לברך על הבשמים אחר ברכת היין בפעם הראשונה, וכן כתב רב אחא משבחא זכר [צדיק] וקדוש לברכה וכן ראיתי לר"ם במז"ל וכן כתב הרב בעל העטור ז"ל.
כלל גדול לרב בעל העטור ז"ל וחלקו לחמשה חלקים ואלו הן: א.גדאם יש להם פנים חדשות מברך כל שבעה שבע ברכות. ופי' פנים חדשות שיש להם בכל סעודה וסעודה אנשים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, והם חדשים בכל סעודה וסעודה, אפי' אם שמעו השבע ברכות אפי' פעם אחת לא אקרי פנים חדשות, וכן כתב הר"ם במז"ל. וכתב הרב ז"ל דדוקא שיהיו הפנים חדשות עשרה וחתנים מן המנין. ב.גאם לא באו שם פנים חדשות מברך שבע ברכות יום ראשון בלבד ושאר הימים מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא. ודוקא דאיכא עשרה בני אדם, דגרסינן התם בפרק קמא דכתובות אמר רב נחמן אמר רב הונא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר וגו', ר' אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלקים [ה'] ממקור ישראל, ואפי' שלא יברך שבע ברכות אלא אשר ברא בלבד כגון דליכא פנים חדשות חייב לברוכינהו בעשרה. ופסקינן בגמ' אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה וחתנים מן המניין. ג.גמשבעה ועד תלתין בין אמר ליה מחמת הילולה בין לא אמר ליה מחמת הילולה מברך שהשמחה במעונו, ונקראת ברכה ואע"ג דאין בה מלכות דאמרינן בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן ברכת המזון וברכת הפירות וברכת המצוה. ד.גמתלתין ואילך אי אמר ליה מחמת הילולא עד א[י]מת עד תריסר ירחי שתא דזמן שמחה הוא דכתיב נקי יהיה לביתו שנה אחת. ה.גאמרו חכמים ז"ל דאפלו קודם הנשואין מברכינן שהשמחה במעונו, ומאמתי אמרי' בפרקא קמא דכתובות מכי רמו שערי באסינתאי פי' משישליכו השעורים בעריבות לצורך שכר הנישואין.
<h2>דף ח.</h2>
וגרסינן התם גבי שבע ברכות מאי מברך אמר רב יהודה בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו. בא"י אמ"ה יוצר (את) האדם, בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו הימנו בניין עדי עד בא"י יוצר (את) האדם. שוש תשיש ותגל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה בא"י משמח ציון בבניה. שמח תשמח ריעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם בא"י משמח חתן וכלה. בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורינה דיצה וחדוה אהבה ואחוה שלום וריעות מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חופות חתנים ממשתה ונערים מנגינתם בא"י משמח חתן עם הכלה. דמשמע שמחת איש באשה, אלא ברוך משמח את שניהם לעולם בספוק מזונות, אבל באחרונה שמברך להקב"ה שברא דבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה לפי' יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה.
וכתב רבינו אלפסי ז"ל בהלכות ומאי שנא הוא דמתחיל בברוך כלומר זאת אחרונה דאשר ברא, ופריק משום דכי ליכא פנים חדשות מברך אשר ברא כל שבעה הילכך ברכה בפני עצמה היא. וטעם בברכת אשר יצר שפותח וחותם בברוך יותר מן האחרונים שלפניה, פירש"י ז"ל שממנה התחלת ברכת הזיווג דברכת שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם אינו מענין חתן וכלה.
וכתב השר דקוצי ז"ל דהא דאמרינן משבעה ועד שלשים מברך שהשמחה במעונו אפי' לא אמרו מחמת הילולה, כתב הרב ז"ל דבזמן הזה ערבה כל שמחה ולא נהגו כלל לברך אחר שבעת ימי המשתה. וגאון ז"ל כתב אתרא דלא נהגי בשערי משמתחילין לעשות צרכי הסעודה כגון לשחוט בהמות ועופות ואופין פת הרבה ומפנין הבתים לצורך השמחה, הכל פי המנהג. יש מגדולי המורים שאומרים דאע"ג דאמרינן משבעה ועד תלתין בין אמר ליה מחמת הילולה בין לא אמר ליה מחמת הילולה מברך שהשמחה במעונו, הני מילי בעושה סעודת חתנות וזמן בה בני אדם אבל אם לא זימן שום אדם אלא הוא סועד עם בני ביתו אינו מברך כלל, והראיה מדאמרי' מכאן ואילך אפושי שמחה בעלמא הוא. וכן ראיתי שכתב הרשב"א ז"ל. והאי דאמרינן מכי רמו שערי באסינתא, פיר' המפרשים ז"ל דדוקא שקדשו אבל קודם הקידושין אינו מברך כלל דתרי בעינן קדושין וטורח לצורך הסעודה דילמא הדרי בהו וכן כתב הרשב"א ז"ל. וכתב הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל אבן מגש דהא דאמרינן משבעה ועד תלתין או מתלתין ועד תריסר ירחי שתא, הני מילי לענין שהשמחה במעונו אבל אשר ברא לא מברכינן אלא שבעת ימי המשתה בלבד אבל יותר לא, והא דאמרינן דמברך שהשמחה במעונו אינה ברכה גמורה אלא זכרון השמחה בעלמא.
